סטנדר אתר לימודים דתי

זהירות! חוף רחצה מסוכן!

החופש הגדול התחיל ואיתו הניסיונות והפיתויים שעומדים בפני בני הנוער. הרב אלישע אבינר מתריע ומציע להורים דרכי התמודדות

מי איננו מכיר את השלטים הפזורים לאורך הכנרת, המזהירים את המטיילים שלא לרחוץ בחופים לא מוסדרים. כמה וכמה רוחצים קיפחו את חייהם, כאשר רחצו בחוף ללא מציל או בחוף שיש בו מערבולות. כל עונת רחצה בכנרת גובה חיי אדם שלא צייתו לכללי הבטיחות הידועים לכל.

יש חופים נוספים שהרחצה בהם אף היא מסוכנת אבל סכנתם היא מסוג אחר: לא סכנה פיזית אלא סכנה רוחנית ונפשית, כגון: חוף דוגית, חוף גולן, וחופים נוספים בצפון-מזרחה של הכנרת. את החופים הללו פוקדים מאות, ואולי אפילו אלפי, בני נוער דתיים - נערים ונערות - במהלך חופשת הקיץ. חלקם לנים בחוף לילה אחד, אחרים שוהים בו ימים ושבועות, באווירה חופשית-חילונית, מופקרת, משוחררת מכל גבולות, הרחק מעינם הבוחנת של המבוגרים, ומתנסים בכל מיני התנסויות שליליות: אלכוהול, סמים, פריצות ועריות. זוהי האווירה ששוררת באותם חופים, וכל מי ששוהה בהם נשאב לתוכה.

אחוז גדול של השוהים בחופים אלו הם בני נוער דתיים, אבל קשה להבחין בכך, מפני שנורמות ההתנהגות והלבוש של הנערים והנערות בחוף הן חילוניות-מתירניו?ת. רק מי שמשוחח איתם ותוהה על קנקנם, מתעניין במקום מגוריהם ובית ספרם (תיכון, ישיבה, אולפנה, ש"ל), עשוי לחשוף את זהותם הדתית. מרבית בני הנוער באים מבתים מהוגנים ונכנסים להגדרה המכובדת של "נוער נורמטיבי". הם מגיעים לשם על מנת להתחכך בחברת בני נוער שמנהלת את חייה ללא מבוגרים, חברה שמשתעשעת בפריצת גבולות, ובה הכל מותר. הם באים על מנת לראות מה זה ולטעום מעט, לחוות מן החוויות ההן, לבחון גבולות אישיות, ואף להתנסות בפריצת גבולות. מי שכבר הגיע לשם יתקשה לעמוד בפיתוי ובלחץ החברתי, ועלול להיסחף לאווירה הכללית השוררת שם ולגלוש בקלות לאורח חיים מופקר: פריקת עול תורה ומצוות, עול דרך ארץ, אלכוהול, פריצות. ישנה גם קבוצה קטנה של בני נוער המוגדרים כ"נוער בסיכון", שאיבדו מזמן את הגבולות הפנימיים שלהם, שהאווירה השוררת שם היא חלק מהוואי החיים שלהם. יש המכנים את חוף דוגית: "הגואה של ישראל".

דרך אגב, מי שמבקש להכיר את עולמם הפנימי של בני הנוער בדרך בלתי אמצעית, יכול לסור לחוף דוגית ולשוחח איתם. על החוף, הם גלויים ושקופים, וחושפים את סתר לבם ללא פחד, את מבוכותיהם, קשייהם ומצוקותיהם.

נדמה שיש הורים שאינם מודעים לסכנות בשהייה ובלינה בחוף דוגית, חוף גולן, ודומיהם. בבתים רבים, התסריט הוא בערך כזה: הנער או הנערה מספרים כלאחר יד להוריהם שהם מתכננים נסיעה לכמה ימים לכנרת. ההורים מתלהבים מכך שהנער סוף-סוף התעורר מבטלנותו ותופס יוזמה. הם מברכים אותו לשלום לאחר שציידו אותו בכל טוב. בחלומותיהם הורו?דים הם רואים את בנם המתוק משכשך את רגליו במי הכנרת ובולע ספרי קריאה תחת עץ אקליפטוס. אינם יודעים שנסיעה לכנרת למספר ימים היא שם קוד לבילוי מסוכן מבחינה דתית, מוסרית ונפשית, אינם יודעים שבנם האהוב מתנסה בהתנסויות שליליות ו"משחק באש".
מה לעשות?
1. בראש ובראשונה לנסות לשכנע את הנער/ה שלא לנסוע לשם. להציע אלטרנטיבות לבני נוער שמטיילים בצפון ומחפשים מקום לינה "כשר": חוף כינר, חניונים ברמת הגולן. הלינה בחוף היא בחינם, בחניונים - בכסף, לכן בני נוער מעדיפים את חופי הכנרת. ההורים צריכים לקחת על עצמם את מימון האלטרנטיבות.

2. אם השכנוע לא עוזר, ויש בכוח ההורים לאסור את הנסיעה על הנער/ה, אזי אל להם להסס: למנוע בכל דרך אפשרית. נכון לנצל את שאריות הסמכו?ת ההורית כדי למנוע התנסויות מסוכנות. אם יש משהו שמצדיק כפייה זה בדיוק זה.

3. אם אין להורים כוח לעצור אותו/ה, חובה לשבת איתו ולתאר בפניו את כל הסכנות המזומנות לו שם (שתיית משקאות משכרים, סמים, פריצות, וכו'), הפיתויים, הלחץ החברתי, ולסכם איתו על גבולות התנהגות.

4. לשמור איתו/ה על קשר פלאפוני רצוף. חשוב מאוד שהקשר עם הבית ועם כל מה שהבית מסמל ומקרין, לא יינתק אלא ילווה אותו באשר הוא שם. כל שיחה עם הבית עשויה להחזיר אותו/ה מעט ל"שפיו?ת". הנער/ה צריך להפנים שאין "שטחים מתים" ללא בית וללא הורים.

5. אם יש צורך בכך (הימים חולפים והנער/ה קבעו את משכנם על החוף, מצבם מתדרדר), צריך לאזור אומץ, לקום ולנסוע לשם, לערוך ביקור במקום ולהחזיר את הילד הביתה.
קבוצה של מתנדבים (בעלי הכשרה מקצועית) הקימה "אוהל", מתחם, בחוף דוגית על מנת לתת מענה לנערים ולנערות החשים במצוקה נפשית או צורך לשוחח עם מבוגר. זהו "אי של שפיו?ת" בתוך עולם של תוהו. יישר כוחם על המפעל החשוב הזה.

תודה לדובי גלר מחיספין שברמת הגולן, על האינפורמציה והעצות הטובות.


תגובות, הארות והערות - יתקבלו ברצון. פקס: 02-5353947. מייל: aviner@neto.net.il


זהירות! חוף רחצה מסוכן - חלק ב'



הרב אלישע אבינר הינו ראש הכולל בישיבת 'ברכת משה' במעלה אדומים, רב שכונת מצפה נבו, חבר הנהלת עמותת 'צהר'.